Vom 18. bis zum 25. November 2024 wird die Ausstellung im Ort der Information aufgrund von Renovierungsarbeiten geschlossen bleiben.
Wir bitten um Ihr Verständnis und freuen uns, Sie ab dem 26. November 2024 wieder in unserer Ausstellung begrüßen zu dürfen.
אנדרטת הזיכרון נועדה להוקיר את זכרם של הקורבנות ההומוסקסואלים בתקופה הנאצית ובו זמנית "לצאת חוצץ נגד חוסר סובלנות, עוינות והדרה כלפי הומואים ולסביות". האנדרטה עוצבה על ידי מיכאל אלמגרין (דנמרק) ואינגר דרגסט (נורווגיה) ונפתחה חגיגית לציבור הרחב ב-27 במאי 2008. באנדרטה ישנו חלון ובו מוצג סרט המתעד סצנת אהבה חד-מינית. הסרט הנוכחי הוא של האמנית הישראלית, יעל ברתנא.
אנדרטת זיכרון
פתוח 24 שעות ביממה
נגיש
מיקום
Tiergarten, Ebertstraße
10117 Berlin
יצירת קשר
0049-30-26-39-43-0
info@stiftung-denkmal.de
האמן הצמד מיכאל אלמגרין ואינמר דרגסט
האנדרטה להומוסקסואלים שנרדפו בסוציאליזם הלאומי פותחה על ידי מייקל Elmgreen (דנמרק) ו Ingar דרגסט (נורבגיה). צמד האמנים חי בברלין ועובד ביחד מאז 1995.
בפרשנות של Elmgreen & דראסט, אנדרטה לא צריכה להיות סטטית ומובנת כהצהרה סופית, אבל צריך אופי חי ולהיות כפוף שינויים דינמיים. כפי שקורה לעתים קרובות ביצירותיהם, שני האמנים התיימו בקפדנות את הרעיונות האסתטיים שלהם עם הסביבה המיידית של האנדרטה. במקרה זה, ההטמעה הפיסולי שלו משתלטת על העיצוב הפורמלי של אנדרטת השואה בצדו השני של הרחוב. אך הצורה התלת-ממדית של מצבות הבית של אייזטמן מוגשת על-ידי אלמנט נוסף ב-Elmgreen & דרגסט: הצופה יכול לצפות בסרט דרך חלון קטן ומרובע שבו שני גברים מחבקים אחד את השני ומתנשקים ללא סוף. על ידי התייחסות ברורה לאנדרטת השואה, נראה כי האנדרטה מבטאת שכולנו שווים לבני האדם, אך עדיין שונים זה מזה. זהו האתגר של הסובלנות שלנו והקבלה.
היסטוריה של אנדרטת ההומואים
בגרמניה הנאצית, התקיימה רדיפה הומוסקסואלית שהייתה ללא תחרות בהיסטוריה. ב-1935 הזמינו הסוציאליסטים הלאומיים את הקרימינליזציה המקיפה של הומוסקסואליות גברית. לשם כך התהדקו הוראות ההתנהגות ההומוסקסואלית בסעיף 175 לחוק הפלילי והאריכו במידה ניכרת. אפילו נשיקה בקרב גברים יכולה להוביל לרדיפה. . מחלקה 175 משמעותו כלא או כלא . היו יותר מ-50,000 הרשעות בחלק מהמקרים, השלטונות הנאצים הצליחו לכפות סירוס של אסירים. כמה אלפי גייז נלקחו למחנות ריכוז בגלל הומוסקסואליות שלהם. במחנות הריכוז-כגון דכאו ליד מינכן-נאלצו לענוד זווית ורודה על בגדי האסיר כדי לסמן אותה. חלק גדול מהם לא שרד את המחנות. הם מתו עקב רעב, מחלות והתעללות, או שהיו קורבנות של רציחות ממוקדות.
הסוציאליסטים הלאומיים ניפצו. את חייהם של הומואים ולסביות הומוסקסואליות נשית לא הועמדו לדין, אלא שסופחה לאוסטריה. . זה נחשב פחות מאיים לנאצים אם נשים לסביות בכל זאת הגיעו לעימות עם המשטר, גם הם היו חשופים לדיכוי. הומואים ולסביות חיו מפוחדים בתקופה הנאצית ובלחץ מתמיד להסוות. במשך זמן רב, הקרבנות ההומוסקסואלים של הסוציאליזם הלאומי לא נכללו בתרבות הזיכרון של שתי המדינות הגרמניות שלאחר המלחמה. כאן ושם, הומואים. הועמדו לדין במשך עשורים ברפובליקה הפדרלית של גרמניה, סעיף 175 נותר ללא שינוי עד 1969. בחלקים רבים של העולם, אהבה הומוסקסואלית היא עדיין עבירה פלילית.
מההיסטוריה, לגרמניה יש אחריות מיוחדת להתנגד בנחישות להפרות של זכויות האדם נגד הומוסקסואלים ולסביות. בחלקים רבים של העולם, אנשים עדיין נרדף בגלל הזהות המינית שלהם, אהבה הומוסקסואלית הוא עונש והוא יכול להיות סכנה לנשק.
ב-12 בדצמבר 2003 החליט הבונדסטאג הגרמני לבנות את האנדרטה להומוסקסואלים שנרדפו בסוציאליזם הלאומי.
"הרפובליקה הפדרלית של גרמניה היא הקמת אנדרטה בברלין להומוסקסואלים שנרדפו בסוציאליזם הלאומי. במקום הזיכרון הזה, אנו רוצים לכבד את הקרבנות הנרדפים והנרצחים, לשמור על הזיכרון של חוסר הצדק ולשלוח אות קבוע נגד חוסר סובלנות, עוינות והדרה לקראת הומואים ולסביות.
היזמים היו היוזמה "לזכור את הקורבנות הנאצים הומוסקסואלים", כמו גם את האגודה לסביות והומואים בגרמניה (LSVD). אתר ההנצחה נמצא בפיקוח מטעם הממשלה הפדרלית על ידי אנדרטת הקרן ליהודי אירופה שנרצחו.
כרונולוגיית
1992/1993
בהקשר לדיון על האנדרטה ליהודים שנרצחו באירופה, יש דרישות ומעשים ראשונים לטובת אנדרטה לאומית להומוסקסואלים שנרדפו בסוציאליזם הלאומי.
1995
פרסום התזכיר »הנצחת הקורבנות ההומוסקסואלים של הנציונל-סוציאליזם«.
25 ביוני 1999
החלטת הבונדסטאג להקים את האנדרטה ליהודים שנרצחו באירופה-יחד עם החובה "לזכור את הקורבנות האחרים של הסוציאליזם הלאומי".
3 במאי 2001
קריאה משותפת של היוזמה "לזכור את הקורבנות ההומוסקסואלים של הנאצים" ואת האגודה לסביות והומואים בגרמניה (LSVD) עבור "אנדרטה להומוסקסואלים הנרדפים בסוציאליזם הלאומי", אשר כוללת את התמיכה של פול שפיגל, רומאני רוז, גינטר עשב, קריסטה וולף. וליאה ראש מנצח
17 במאי 2002
הבונדסטאג מחליט על השיקום המשפטי של קורבנות סעיף 175 בסוציאליזם הלאומי.
12 בדצמבר 2003
החלטת הבונדסטאג הגרמני לבניית האנדרטה.
2005/2006
ביצוע התחרות האומנותית לעיצוב אתר ההנצחה.
4 ביוני 2007
הסכם בין הממשלה הפדרלית, היזמים והאמנים Elmgreen & דראסט על התפתחות נוספת של העיצוב עטור הפרסים שלהם.
27 במאי 2008
. מסירה לציבור
26 בינואר 2012
סרט חדש באנדרטה (אמן: ג'רלד בקהאוז, ברנד פישר ואיבראהים גאינאר).
7 באוקטובר 2014
הסרט המקורי על ידי האמנים Elmgreen & דראסט, יוצג באנדרטה עד שייקרא תחרות סרטים חדשה.
3 ביוני 2018
לרגל יום השנה העשירי לאנדרטה להומוסקסואלים שנרדפו בסוציאליזם הלאומי, הנשיא הפדרלי דיבר בפעם הראשונה עם פרנק-וולטר סטיימייר באתר ההנצחה הזה. במקביל, ניתן לראות באנדרטה סרט חדש של מאמן המולטימדיה הישראלי יעל ברתנא.
הסרט באנדרטת הזיכרון
חלק בלתי נפרד מהעיצוב של האמנים אלמגרין ודרגסט הוא מיצג וידאו, בו ניתן לצפות דרך פתח באנדרטת הזיכרון ב-4 ביוני 2007, עוד לפני טקס הפתיחה, הודיע השר לשעבר ומי שהיה נציב הממשלה הגרמנית לענייני תרבות ותקשורת, ברנד נוימן, על פיתוח נוסף של עיצוב האנדרטה, עליו הוסכם עם ארגון הלהט"ב הגדול בגרמניה, ה- LSVD, ועם האמנים עצמם: מדי שנתיים יש להחליף אפוא את הסרט, כאשר את ההחלטה לגבי הסרט החדש יקבל צוות שופטים של מומחות ומומחים. מאז הפתיחה הוצגו עד כה באנדרטת הזיכרון שלושה סרטים של אמנים שונים.